הקדמה - פרופ' חיים גבריהו
פנים הרבה לספר הספרים העברי- התנ"ך; פנים לאומיות מיועדות לעם ישראל, ופנים אוניברסליות כביטוי וגילוי לכל משפחות האדם עלי אדמות. רבבות פירושים נכתבו על ספר הספרים, דור ופירושיו, וכל דור חיפש ומצא בתנ"ך העברי מקורות לאשראה רוחנית ומוסרית. המפרשים בני העם היהודי שונים בגישתם ובתפישתם מן המפרשים הנוצרים, שגם הם היו רבים לאין ספור, וכן מן המפרשים המוסלמים שראו אף הם בתנ"ך את ספר היסוד לאמונה המונותאיסטית. על החוקרים נוספו עוד סופרים ואמנים, בני אומות רבות, שגילו בתנ"ך אוצרות-רוח כבסיס ליצירותיהם בתחומים של ספרות, מוסיקה, ציור ופיסול, תוך גיווני נוסח וסגנון, אך תוך דביקות בנושא השאוב מן התנ"ך על סיפוריו, גיבוריו ועלילותיו.
לא מיצו ראשונים את אשר באו ליצור אחרונים, בני ימינו אלה. הצייר דניאל אופיר חיפש ומצא מבע מקורי משל- עצמו לדמויות לעלילות מתוך ספר הספרים העברי. הוא אף גילה ייחוד מרשים בטכניקה שיצר לצורך המחשת סיפורי התנ"ך שלו ב-114 ציוריו החדישים והמרתקים, שבהם לא פסח על שום ספר והעלה גם דמויות ופרשיות כאלה אשר בעבר לא הדליקו כמעט את דמיונם של אמנים. בשיטתו הייחודית, תוך עמל שקדני משך שנים, צייר את פרי רוחו במכחול רב צבעים וגוונים, בעיקר על זכוכית; וזו – בשקיפותה, בקשיותה ובמשחקי אור וצל – החזירה במימד ציורי-אמנותי את הדמות והסיפור התנכי מזווית ראייה חדשה: כביכול באותו חיבור שבין "ירושלים של מטה" ו"ירושלים של מעלה" לפי תפיסת חכמי המדרש.
תורת ישראל אמנם מטיפה להכרה אלוקית מופשטת: "כי לא ראתם כל תמונה". ברם, התורה התירה את מלאכת-המחשבת של מנורת שבעת הקנים ואת עיצוב דמות הכרובים, ואלה סמלים מקודשים השייכים למשכן השכינה בבית המקדש. דניאל אופיר בחר גם הוא בדרך של תפיסה מופשטת-למחצה, כדי להעביר את ההתרחשות החבויה בין השיטין בפרקי התנ"ך, ולעצב מעין שילוב של "מראה עיניים" עם "הלך נפש".
ציור מס' 1-בראשית הימים, "תוהו ובהו".
רואים אנו את הציור הפותח (מס' 1): בראשית הימים, "תוהו ובהו". לכאורה – עולמות של אין...אך ב"אין" זה טמונה אנרגיה אלוקית, שעוצמתה לאין שיעור. זהו פירוש אמנותי מקורי למושג התנכי הקדום של האין: הבריאה הולכת ומקבלת צורה ממשית של ארץ ושמים, צומח וחי.
ציור מס' 10 - העולם המוצף במבול עקב החטא.
כן מרשים הציור מס' 10 של העולם המוצף במבול עקב החטא: הקיים שוקע מטה, יורד אל מצולות, ומעליו כבר ניכרים ניצני עולם חדש, זה שלאחר המבול; עולם חרב ועולם ניבנה.
בציור מס' 27, "הסנה הבוער", הצליח דן אופיר לבטא את יצירת הברית בין ה' לעם ישראל, וזאת על-ידי המחשת הסמל של "הסנה בוער באש והסנה איננו אכל". התמונה מעוררת מחשבה, כי אכן עם ישראל הריהו בבחינת עם-עולם, אשר אש- התמיד שלו תוקד ולא תכבה לעד.
בציור חזון אחרית הימים (מס' 58) נותן דניאל אופיר מבע אמנותי רב-חן לשלום האוניברסלי המיוחל בעולם מתוקן – בין אדם לאדם ובין עם לעם, ואף בין האדם למערכת החי עלי אדמות. וכך מיזג הצייר את ראשית-הימים האגדית שלפני חטא האדם, עם אחרית-הימים האידיאלית.
דומה שהותווה כאן לפנינו נתיב אופטימי לגורל הבריאה: אמונה באדם ובנצח רוחו. ההיסטוריה האנושית הולכת לקראת הטוב, "כי מלאה הארץ דעה את ה'".
(ישעיהו, יא, ט).
אמרו חז"ל: "שבעים פנים לתורה", והוסיף ר' חיים ויטאל בספרו "הגלגולים": "ששים ריבוא פנים לתורה". חלק משבעים או משישים ריבוא הפנים מתגלות בסדרת הציורים החדשה-חדישה של הצייר דניאל אופיר, המציע נתיבות לתפיסה לא-שגרתית של פרקי ספר הספרים.
בנוסף לסגולות הפשט והדרש שחברו בה יחדיו, מגישה הסדרה ציורים מרהיבי-עין כשלעצמם, המעניקים הנאה אסתטית וחוויה רגשית לכל המסתכל בהם. אכן יבול נאה לאמן לאחר שנים ארוכות של חיפושים, ניסויים ויצירה רצינית.
יהי רצון שיצירה זו יפוצו מעינותיה, בישראל ובקרב עמים אחרים, ויעמוד היוצר על הברכה.
פרופ' חיים גבריהו
יו"ר החברה לחקר המקרא בישראל והחברה היהודית העולמית לתנ"ך
