גם אחרי מבצע סיני, עדיין לא כל אויבנו השלימו עם קיומנו.

 

זו הייתה התאגדות, מן הצפון סוריה ומן הדרום מצרים, ועליהם הצטרף ברגע האחרון גם מלך ירדן. התאגדות לפגוע בנו, לפגוע בקיומנו.

 

ואנו כאן, בארץ ישראל, במדינת ישראל, החלה תחושת מועקה, תחושת דאגה,  תחושה שאולי חלילה לא הצלחנו במשימתנו להקים מדינה "בית לאומי", לעם היהודי.

על רקע זה יצא צה"ל למבצע ניסי ומופלא, מבצע של "ששת הימים".

מלחמה שבתוך שישה ימים קיבלו אויבנו תשובה ניצחת. כאשר חצי האי סיני נכבש מידי המצרים. כאשר רמת הגולן נכבשה מידי הסורים והפסיקה לאיים על יושבי הגליל והארץ.

 

גולת הכותרת, כאשר ירושלים עיר משאת אבות. כאשר זוכים להגיע הצנחנים של מוטה גור אל הר הבית, אל הכותל המערבי ולומר לכולם, בכל הרשתות כולם שודר אותו משפט מפורסם "הר הבית בידנו".

 

 ירושלים חזרה להיות קשורה אל העם היהודי. ירושלים בירת הנצח של העם היהודי מאז ובהווה ולתמיד.

 

 

 

 

 

 

בפיקודו של אלוף פיקוד המרכז נכבשה ירושלים המזרחית. כוחות צה"ל, תקפו את הירדנים אשר היו בעיר העתיקה ובכל הגדה המערבית, קריא- יהודה ושומרון.

 

חטיבת הצנחנים בפיקודו של מוטה גור, כבשה את גבעת התחמושת, מוזיאון רוקפלר והעיר העתיקה.

 

חטיבת הראל בפיקודו של אורי בן ארי כבשה את "גבעת הרדר" והמשיכה בצפון ירושלים עד "תל אל פול" ולאחר מכן גם מזרחה. כוחות נוספים כבשו את יהודה ושומרון, והקרב האחרון הסתיים בכיבוש עמק דותן על ידי חטיבתו של משה בריל, חטיבת הטנקים שכבשה את העמק.

 

הכוחות הירדנים הושמדו, ואלה שלא הושמדו נסוגו אל מעבר לנהר הירדן.