במשך שבעה ימים נברא העולם על פי תפיסת היהדות.  

 

היום הראשון הוא היום שבו נוצרו בהתחלה האור והחושך. ראשית יש רגע של אור, יש רגע של חושך.

 

ביום השני כאשר יש רקע של מים מסביב וישנם שמיים שמפרידים בין המים שעל פני כדור הארץ, לבין המים, לבין הלחות שנמצאת מחוץ לכדור הארץ.

 

 ביום השלישי מוציאה הארץ דשא, עצים, צמחים, כל הפירות, כל הירקות, כולם מתחילים מיום השלישי לבריאה.

 

 ביום הרביעי לבריאה זהו היום שבו אותם מאורות שנבראו ביום הראשון, השמש, הירח והכוכבים, אבל צרכים למקם אותם שלא ישמשו בערבוביה, שיהיה סימן מתי אור ומתי חושך, מתי יום ומתי לילה, ואז המאור הגדול השמש, היא ביום נמצאת בפינה אחת של כדור הארץ, כאשר הירח והכוכבים מסביבו מאירים בפינה אחרת, ואז לאורך סיבובו של כדור הארץ, מאור קטון , ירח בלילה עם הכוכבים.

 

 וביום החמישי זה היום שבו בעלי החיים מתחילים לנוע על פני האדמה, בעלי החיים יוצאים, הן רמס קטן אשר על פני האדמה ובמים, הן בעלי החיים הגדולים יותר.

 

 ביום השישי, תחילה החיות והבהמות שאנו מכירים, ובהמשך בורא אלוהים את האדם בצלמו כדמותו.

 האדם שיש לו מעלה מיוחדת בבריאה, היות שלאדם יש את ההרגשה של הבנה, יש בו דעת. לאדם יש את היכולת לפעול לא על פי אינסטינקט, אלא על פי הבנה, על פי תחושה. לאדם יש רגש, האדם גם מרגיש וחש תחושות ומסוגל גם לעשות דברים ערכיים. 

 

 בהמשכו של יום אומר אלוהים, לא טוב האדם לבדו, האדם לבדו אינו יכול לחיות, כי האדם לבדו הוא יצור לא טוב. כאשר הוא חי עם עוד משהו הוא מתחלק ברגשות, באחווה, בפעולות עם נוספים, אז הוא יכול להיות אדם שלם.

 

 אז נוצרת האישה, אעשה לו כעזר כנגדו, וכזוג אדם וחווה, שניים שהם אחד, אז העולם הוא עולם שלם.