אמנות הציור של שנות ה-80 משאירה מאחוריה בישראל זרמים ואופנות שהיו כתכתיב בלעדי בעשור הקודם, ורובם אף רמזו על נטע של-יבוא מנופים וחיים רחוקים ממראות וחוויות שייכים לארץ ישראל. כבר בראשית העשור הנוכחי גוברת "חירות האמן" לבחור לעצמו נתיב-יחיד, עונה לכישוריו ומעוגן בעולמו האישי.

 

דן אופיר שומר בקפדנות על הייחוד שבו, ומגשר בכישרון בין יכולת מקצועית רבת-ניסיון בכל הקשור בגראפיקה מגוונת-נושאים, לבין ציור חושני, נושא חותם אישי, אשר שורשיו נעוצים במורשת שייכות למראות ילדות, יתכן גם בזיקה בלתי-מודעת למוצא ועדה, ובהשקפת עולם ברורה ומפורשת.

 

דן אופיר נולד בשכונת שבזי הצבעונית על גבול תל אביב הקטנה ויפו הקדומה, והייתה יתכן גם היא כגשר רופף בין מראות וריחות של יפו הנושאת חותם ים-תיכוני מזרחי מובהק, לבין הוויה צעירה ורעננה של תל אביב בראשית התהוותה. אביו עלה לארץ ישראל מאיסטנבול שבתורכיה, דן אופיר עצמו למד גראפיקה וציור במכונים הישראליים לטכנולוגיה ובמכון אבני לציור ופיסול. ב-1962 נימנה עם המייסדים של ההוצאה לאור בבעלות משרד הביטחון במדינת ישראל, וכעשר שנים היה אחראי לפרסומים מגוונים, ביניהם האלבומים המרשימים שתיעדו בצילומים וערכים גראפיים מוחשיים את מלחמת ששת הימים הנודעת ביוני 1967.

 

מזה כחמש שנים מנהל דן אופיר את בית ההוצאה לאור שבמסגרת "האוניברסיטה הפתוחה", ברמת אביב: במכון זה כלולה גם מחלקה גראפית נרחבת, קשורה לחומר הלימודי רב-הנושאים שבתחומי אוניברסיטה מיוחדת זו. ברם, כל אלה שייכים ל"חולין", אף כי דן אופיר שייך באופיו ל"דבקים" בכל עבודה השייכת לתחומי עיסוקיו. בשל סממני פיוט ושאר רוח באישיותו הענווה, הוא נימשך בחבלי קסם אל הציור הטהור, בו עוסק לרוב בשעות הקטנות של הלילה. קוסמים לו נושאים שונים, אך כולם כשייכים למורשת ולנופים מאז ילדותו ועד היום: ארץ ישראל. זו השוכנת לחוף הים התיכון המזרחי, והיא חטיבה מיוחדת לעצמה. מכאן הנהייה החוזרת להעלות במכחול אמן, לרוב בצבעי שמן ספוגי אור-וחום את ירושלים, חברון ובית לחם: יפו, עכו, קיסריה וטבריה: וגם מצדה, מפרץ סיני וכנרת. בתמונותיו אלו בולטים כ"רמזור סמלי" מגדלים דמויי צריחי מסגדים, וקו רצוף של מבנים צפופים, שהם יוצרים במלוכד מראה של חומה בצורה ומגינה. מעבר לחומה, רוחצת בשמש עזה, נרמזת שלמות של עולם צבעוני מלבר, סגור ומכונס מלגו, שהוא מעבר לחומת "המעגל הסגור". קורצים הרבה לדן אופיר קטעי חוף צרים, רחוצי ים ועדיין שומרים על מראה היולי בשטח הפקר הולך ונעלם שבין תל אביב לנמל יפו, נוף חוזר לעיניו בדרכו אל מקום עבודתו. לחוויה נופית זו נוכחות בולטת בתמונותיו.

 

תמונות הנוף של מראות ארץ ישראל עדיין נושאים עליהן חותם מובהק של ים תיכון בחופי המזרח, אך אינן סותרות נטייה ועניין בציור של מופשט אינטלקטואלי. מבחינה זו מעניינת סידרה של שש תמונות מוקדשות ל"בריאת העולם" בעקבות שורות מתחילות בספר "בראשית": והארץ הייתה תוהו ובהו: חושך על פני תהום... ויהי אור... ויבדל אלוהים בין האור והחושך ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה...ויהי מבדיל בין מים למים: אל סידרה, מופשטת, צבעונית-גראפית זו, הוסיף דן אופיר סידרה מעניינת של קטעי "יער היולי"- כרמז להמשך בריאת העולם: ויאמר אלוהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע... הגישה והביצוע בנושאים אלה מעידים על התמודדות של האמן עם מחשבה שמורה יתכן מימי ילדות וראשית קריאה, ורצונו להמחיש נושא קשה ומגרה. לסדרה זו שייכות שלוש תמונות נוספות במופשט מרומז: הן שאובות מראשוני סיפורי התורה: יציאת מצרים: נס קריאת ים סוף ניתנת בשער.

 

לאחרונה משקיע דן אופיר את מכחולו בציורים צבעוניים על זכוכית משוריינת בטכניקה מיוחדת. רובם של הציורים מוקדשים גם הם לנופי ארץ ישראל. מעל ללוחות קטנים-עגולים של זכוכית מקומרת בגודל אחיד, ניתנת תמונת נוף בשלמותו, בניגוד לעקרון ציורי הויטראז' שהם חלקי תמונה בשלמותה. תוך מגבלות שטח וניצול מרבי של מיחבר וצבעוניות שקופה, מהוות תמונות-זכוכית עגולות אלו יצירות דקורטיביות-דינאמיות בהן מוחש היטב מראה – עיניים מהיר וחזק.

 

יצירתו האמנותית כולה של דן אופיר מעוגנת במרכיבים דקורטיביים, ומורגשת בה עין חומדת והתרפקות רגשית על מראות הארץ בה נולד, גדל, למד, ספג ונספג. תמונותיו אינן נצמדות לריאליה ארצית, עם זאת ניתן בהחלט לזהות את שייכותן המהותית. השייכות הפיסית והרוחנית של דן אופיר היא גם המזינה כל אשר בא לידי ביטוי-וגילוי בעולמו הרגשי-האסטטי. מלאכת הציור משמשת לו אתגר ופורקן, תוך שהוא משקיע בה ידע וניסיון גראפי מעולה יחד  עם דמיון טבוע בחותם "מזרח", של אדם שלם עם עצמו.

 

 

רבקה כצנלסון

1982