מלחמת העצמאות

המלחמה שהביאה את ישראל לעצמאות.

המלחמה החלה לאחר קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם ב-כט בנובמבר 1947, והסתיימה רשמית ב-20 ביולי 1949.

המלחמה פרצה בעקבות התנגדותם של ערביי ישראל ומדינות ערב להמלצת האו"ם להקמת שתי מדינות, יהודית והשנייה ערבית, בארץ ישראל המנדטורית. כמובן, הערבים עשו הכול כדי למנוע את הגשמת החלטה זו ורצו להגיע לשליטה ערבית בכוח על ארץ ישראל.

 

הערבים החלו בלחימה לאחר החלטת עצרת האו"ם, נעזרים בכוחות שבאו מארצות ערב ללחימה, מיד עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 .

 

המדינה שהוקמה כוננה ממשלה זמנית, נקבעו סדרי שלטון. הכוחות הלוחמים שנקראו ביום הכרזת המדינה "כוחות המגן" הוכרזו ב- 26 במאי 1948 כצבא ההגנה לישראל.

המלחמה הסתיימה בניצחונו של צה"ל, לאחר שהדף את כל צבאות ערב והרחיב את שטח המדינה  מעבר לגבולות שנקבעו בהחלטת עצרת או"ם.

 

במלחמת העצמאות, הצליחו הכוחות הערבים להשתלט על גבעות וירו על כלי רכב ישראלים שניסו לעבור בכביש.

הדרך נקראה על שם "דרך בורמה" ההיסטורית  המקורית שהייתה דרך  האספקה בין בורמה לסין במלחמת סין יפן השנייה. שהיה עורק התחבורה היחידי ממישור החוף לירושלים, הם הטילו מצור על הישוב היהודי בירושלים.

הצורך באספקה חדשה של ציוד לחימה ומזון לירושלים, החלישו מאוד את החזית היהודית בעיר, היה חשש שירושלים כולה תיפול לידי הלגיון הערבי הלגיון הירדני. שיירות של נשק ומזון ספגו אבדות כבדות, במקרים רבים אף לא הצליחו להגיע ליעדן.

מבצע נחשון 1948 הביא לפריצת הדרך  באופן זמני, אך אחריו התחדש המצור. הדבר הביא את מפקדי הצבא לחפש דרכים חלופיות.

 

"דרך בורמה",  דרך עוקפת ששימשה כמעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה לירושלים, הדרך נסללה במהלך מלחמת העצמאות.