דברי הרב דוד לאו על יציאת מצרים

(מתוך הסרט "מבראשית לקוממיות")

 

אחד האירועים המכוננים את האומה הישראלית, זהו המאורע של יציאת מצרים.

 

יציאת מצרים היא העובדה שהנה, עם של עבדים שזוכה לתואר עם בני ישראל, מפי פרעה מלך מצרים. יוצא ממצרים בניסים גדולים, עשר מכות שמונחתות על מצרים ולאחריהם קריעת ים סוף.

 

עם ישראל עובר בקול תרועה רמה, קול תרועה שבא לידי ביטוי ארבעים שנה אחר כך.

 

עוד מזכירה רחב ביריחו ואומרת, שמענו, הוביש השם את מי ים סוף בפניכם.

 

כי יציאת מצרים הייתה פעולה אדירה שהעם כולו והעולם כולו ישתהה לראות כיצד עם של עבדים יוצא.

 

אבל ליציאה עצמה אין תועלת, כי אם יוצאים ובורחים ממקום ללא מטרה אין פשוט תועלת, עלולה להיווצר אנרכיה,  עלולה להיווצר ערבוביה.

 

מדגישה התורה ואומרת למשה רבנו. משה האישיות שנבחרה להוציא את ישראל ממצרים. נאמר לו, בהוציאך את העם ממצרים תעבדו את האלוהים על ההר הזה, כלומר, בדרך שיוצאים ממצרים, התחנה הראשונה חייבת להיות הר סיני.

 

מקום בו תקבלו תורה, חוקים כיצד להתנהל, כיצד להיות עם מיוחד, עם שמנהל את חייו בדרך ארץ ובמופת אלוקי לכל העולם כולו. בהר סיני מקבלים תורה, איתה יוצאים לכיוון ארץ ישראל.

 

כאשר נמצאים במדבר חוזרים להם מרגלים, שהלכו לתור את ארץ כנען.

חוזרים ומתארים שהארץ לא כל כך טובה, ומסיתים את לב העם וגורמים לו להצטער על ההליכה ממצרים לארץ ישראל. ברגע זה מתעשת משה ומשאיר בשלב זה את העם במדבר עד שמתחלף הדור.

 

כיוון שהעם שיצא ממצרים היה עם של עבדים. לא יכולים היו לחיות חיים של עם משוחרר בארץ שלהם. כשמתחלף דור וכשמתחילה לה תקופה חדשה, בניהם כאן, אחרי ארבעים שנה, יכולים להיכנס לארץ ישראל ולהתחיל בארץ חיים של עם בארץ אבות.

 

אבל משה כבר לא זוכה להיכנס איתם. משה חוטא בחטא של הכאה בסלע, באי ציות לקדוש ברוך הוא. כאן דווקא בגלל שאישיותו הגדולה דורשת ממנו את הציות המכסימאלי, כי הרי ממנהיג אנחנו מצפים להיות מושלם.

ברגע שאינו מציית בצורה המלאה, נשאר משה במדבר, אינו נכנס לארץ.

יהושע בן-נון תלמידו, נכנס בראש עם ישראל לארץ ישראל. מנחיל אותה, את ארץ אבות, לנחלת בנים.

וירא מלאך יהוה אליו בלבת-אש מתוך הסנה וירא הנה הסנה בער באש והסנה איננו אוכל:שמות ג, ב-ג

ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב: וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש: שמות טו, ו-ח

וירא מלאך יהוה אליו בלבת-אש מתוך הסנה וירא הנה הסנה בער באש והסנה איננו אוכל:שמות ג, ב-ג

1/13