ראש הממשלה: גולדה מאיר

שר הביטחון: משה דיין

רמטכ"ל: דוד (דדו) אלעזר

 

 

מלחת יום הכיפורים התחילה ב- 6 באוקטובר 1973. המלחמה התחילה בו זמנית בשעה שתיים בצהריים, בחזית הסורית ובחזית המצרית. כמובן שהמלחמה הזו הייתה מלחמת הפתעה, הפתיעה את עם ישראל וכמובן את הצבא.

 

ההישגים במלחמה הזו בהתחלת המלחמה היו פנטסטיים, כבשו את מרבית רמת הגולן תוך פחות מ-24 שעות.

 

 הכוחות שלנו הודפו, הכוחות שלנו נסוגו, הכוחות שלנו הושמדו. בין היתר, ההישגים שלהם היה כמובן החרמון, העיניים של המדינה.  

 

קרב ההתקפה, התקפת הנגד, זה לקח ביום שני, שלישי, רביעי, שכוחותינו, שתי אוגדות תקפו חזרה בדרום והחזירו לעצמנו את השליטה בכל רמת הגולן.

 

בצפון רמת הגולן, חטיבה 7 עמדה מול הסורים במשך 4 ימים של לחימה, יצא לי הכבוד להיות גם בקרב זה.                    

 

הצלחנו לבלום אותם עד ליום שלישי בצהריים. בעצם קבענו שגבול מדינת ישראל לא נסוג אחור באותה מלחמה.

 

המלחמה המשיכה לתוך סוריה וכבשנו את המובלעת שהייתה שטח כ-25 ק"מ מגבולה של מדינת ישראל. עצרנו 35 ק"מ מדמשק. 

                       

במשך 18 יום מדינת ישראל נלחמה בגולן וכמובן שהסתיימה המלחמה אחרי 18 יום, כוחותינו נשארו במובלעת, מאיימים על דמשק.

 

בדרום ההישגים המצריים היו גדולים מאוד. הכוחות המצריים כולם, חצו את התעלה, ממש בלי בעיות מיוחדות, כפי שצפינו קודם לכן. כבשו את כל המוצבים, המעוזים שישבו ושלטו על התעלה, והכוחות, הטנקים היחידים שהיו שם, שהיו מעטים, נפגעו מרביתם. המצרים מצאו את עצמם יושבים חזק מאוד מעבר לתעלת סואץ, השתלטו חזק.

גיוס המילואים שהתחיל פחות או יותר ביום הכיפורים מצא את עצמו מגיע אל המלחמה רק יום לאחר המלחמה.

 

שתי החטיבות שישבו שם במקום, חטיבה 401 וחטיבה 414, כמעט הושמדו במלחמה הזו. לאחר מכן, כוחות המילואים הצטרפו אליהם.

 

היו מספר ימים של התקפות נגד קשות מאוד, עד שמדינת ישראל החליטה שהיא חוצה את תעלת סואץ.

 וב-16 באוקטובר, כאשר אוגדתו של אריק שרון, היא האוגדה ראשונה שפורצת את האויב שיושב על הגדה, ומבקיעה לצד השני וחוצה את תעלת סואץ, ובעקבותיה, כמובן כוחות נוספים שיורדים. הכוחות יורדים דרומה עד לעיר סואץ, וסוגרים ומכתרים את הארמיה השלישית שנשארה לכודה בתוך שטח שכולו ישראלי.

המלחמה נגמרה ב-101 ק"מ מקהיר.

 

סא"ל אביגדור קהלני , מג"ד  77, גיבור מערכות ישראל,  מספר...

 

חאן ארנבה שנמצאת מעבר לגבול. הגבול שנמצא ממש כפי שהיה במלחמת יום הכיפורים.

 

אנחנו רואים את הרכסים של דהיר טרנג'ה, והחרמון שנמצא ברקע. בנקודה הזו, ממש בנקודה הזו. הסורים חצו. רמסו את הגדר ונכנסו שמאלה.

 

אנחנו עכשיו מתקדמים בהליכה של הסורים לכיוון עמק הבכא. רואים את שדה המוקשים שנמצא כאן במקום? רוחב שדה המוקשים במקום הזה היה כשמונים מטר. ואת התעלה, תעלה נגד טנקים, שרואים את הסוללה, ממש נמצאת מכאן מרחק של שמונים מטר. התעלה הזו הייתה אז בזמנו, והיא בעצם ניקזה את כל התנועה שלהם דרך התעלה.

 

הם הניחו מספר גשרים, חצו דרך הגשרים, והתפרסו לאחר מכן בעמק.

 

אם אנחנו מסתכלים על הרקע, רואים את ההר האדום הזה, הרחוק שנצא שם? זאת החרמונית  מזווית הראייה הסורית במלחמה.

 

ואנחנו עמדנו משמאל לחרמונית ולכיוון דרום.

 

אני רואה את הטנקים הסורים עולים לעמדות.

 

ואני מסתכל עליהם, ואני יודע שעוד רגע יהיו עשרות טנקים על עמדות שלנו, ואין לנו שום סיכוי, שום סיכוי להישאר בחיים.

 

ביום שישי בערב קיבלנו פקודה לנוע דרומה. השארנו את עמוס כץ במזרעת בית – ג'אן, ובעצם כוחות המילואים וכוחות הסדירים התחילו לקבוע את הגבולות של המובלעת. מהקצה המזרחי של הגבול, של מובלעת, כוחותינו ירו לעבר פאתי דמשק.

 

כאשר גובשה התוכנית לפלוש לצד השני של התעלה, הוחלט לשמור על האגף, ואז נשלח גדוד 890 בפיקודו של יצחק מרדכי, להשמיד את הכוחות שהיו-בחווה הסינית. הגדוד נתקל בהתנגדות קשה מאוד וחלק מהגדוד נפגע קשה מאוד, והגדוד היה צריך להיחלץ, לקח בערך יום וחצי לחלץ אותו מהשטח. אבל הגדוד מילא את משימתו בזה שהוא ריתק את הכוחות "בחווה הסינית" אל מקומם, וכוחות טנקים נוספים באו לסייע אל הגדוד וחילצו אותו לאחר מכן.  אבל תוך כדי זה הייתה שמירת אגף, שאפשרה את הפריצה אל תעלת סואץ והצליחה הגדולה שביצעה אוגדתו של אריק שרון.

 

 

דברי תא"ל מיל' אביגדור קהלני על מלחמת יום הכיפורים(1973)

מתוך הסרט "מבראשית לקוממיות"

 מלחמת יום הכיפורים